- מְרַחֲמָא
- מְרַחֲמָאm. (רְחַם) friend.Pl. מְרַחֲמִין, מְרַחֲבֵי. Targ. Lam. 1:19. Targ. O. Gen. 26:26 מֵרַ׳ (ed. Berl. רחמוהי, v. Berl. Targ. O. II, p. 10); Gen. R. s. 65 מְרַ׳.Sabb.32a, v. בִּזְיוּנָא I.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
